עדויות ומחקרים מהשנים האחרונות, הוכיחו כבר מעבר לכל ספק כי לקות למידה, אינה סימפטום. זהו קושי ממשי שאינו נעלם לאחר גיל הילדות ואף ממשיך עם הפרט גם מעבר לשנותיו בבית הספר, דרך הצבא וכמובן דרך מקום העבודה שלו כאדם בוגר ועצמאי. בעבר, הממסד שגם כך התייחס ללקות כיותר "עצלנות" מאשר בעיה של ממש, לא נתן כלים מתאימים ומי שהיו לקויי למידה, מצאו עצמם כעבור תקופה עוזבים את ספסל הלימודים ומשתלבים בתחומים מקצועיים שיאפשרו להם להתרחק מהעיסוק במספרים, קריאה או כתיבה. צורת ההתייחסות הזו יצרה את המחשבה שאולי, מדובר במשהו שנעלם כאשר אותם הסובלים מן הלקות הופכים מבוגרים, אך בפועל זו הייתה רק דחיקה של הנתונים הצידה.
מאז, עברו לא מעט מים בנהר ועם הזמן תואר ראשון נהפך לדרישת חובה לכל מי שרוצה להתקבל לעבודה מכובדת שהשכר בצידה. כאן, לקויי הלמידה המבוגרים מצאו עצמם בבעיה, שכן כל למידה אקדמית בהכרח תצריך מהם קריאה רבה וכתיבה כמו גם ריכוז ויכולת לשבת משך הרבה זמן. היות והם לא היו מורגלים בכך עוד בשנותיהם הצעירות וכל הזמן קיבלו טפטופים מהממסד על חוסר היכולת שלהם, רבים שרצו, דחו מראש את רעיון הלימודים וכך עם הזמן מצאו עצמם גם מאוכזבים וגם גדלו להיות מבוגרים שלא מאמינים ביכולתיהם האישיות. הפרסומים המקצועיים הרבים בנושא, יחד עם מפורסמים שהעידו על עצמם כלקויי למידה ומה היו צריכים לסבול מן הממסד בשל כך, שינו מאוד את דעת הקהל בנושא זה ועם השינוי הכללי בדעה כלפי לקויי למידה ומי שסובלים מקשיי קשב וריכוז, בא גם השינוי הממסדי שכולם כה חיכו לו.
כאמור, כל המתואר מעלה היה נכון ללפני עשר שנים בערך. מאז הממסד למד להכיר בלקויות הלמידה ואיך מלווה את הסובלים מהן לאורך כל שנות חייהם מהרגע שאובחנו כסובלים מלקות למידה דרך שורת עזרים וסעדים המגיעה להם אם וכאשר יבחרו ללמוד באקדמיה:
השינוי הראשון המשמעותי נעשה בבחינה הפסיכומטרית. בחינה זו שקשה ומורכבת עבור כל מי שלוקח בה חלק, קשה עד פי כמה למי שסובלים מלקויות למידה. כיום המועצה להשכלה גבוהה מכירה בלקויות למידה ובמבחנים מותאמים לפי סוג הלקות, ובתנאי שהוצג לה אבחון בתוקף שאינו עולה על משך של שנתיים. בין ההקלות הניתנות למי שקיבלו את ההיתר לבצע מבחן מותאם: קבלת זמן הארכה לביצוע כל פרק, היתר למנחה אשר יקריא את השאלות ויסמן את התשובות בשמו של הנבחן. במקרה של קשיי קשב וריכוז, זכאים הנבחנים גם לביצוע הבחינה בכיתה קטנה יותר או בחדר נפרד כדי לאפשר שקט וריכוז לנבחנים אלו, שכל רעש ותזוזה יכולים להוציא אותם לחלוטין מריכוז וכן להפסקות ארוכות יותר בין הפרקים.
השינוי השני המשמעותי שנערך הוא פתיחת האקדמיה עצמה בפני לקויי למידה והצעה של מגוון אופציות ליווי ותמיכה לזקוקים לכך ומאובחנים כבעלי לקות למידה/סובלים מקשיי קשב וריכוז. בחלק מן המוסדות הדבר מתבטא בחונכים אישיים ומרכזי נגישות אקדמית המלווים את הסטודנטים הזקוקים לכך, תוך שהם משתלבים בכל מסלולי הלימוד ככל אחד מן הלומדים בהם. במוסדות אחרים, מדובר במסלול מרוכז המיועד אך ורק ללקויי למידה ומלמד בשיטות הוראה מתקנת שונות. סוג שלישי הם מוסדות המאפשרים במקום להבחן בבחינה הפסיכומטרית, לקחת חלק במכינות קדם אקדמיות שתוצאותיהן מחליפות את הבחינה הפסיכומטרית ובמקרים מסויימים גם את תעודת הבגרות. לאחר מכן, עם ההשתלבות בלימודים, ניתן להגיש הצהרה לביטוח הלאומי המסייע הן בתשלום על הלימודים והן מאפשר לקחת ציוד עזר לזקוקים לכך כגון רשמקול, מילוניות ומחשבונים מסוגים שונים בהתאם לתחום הלימוד.
עוד תחום שנמצא בפריחה מתמדת מאז ההכרה בלקויות הלמידה ובקושי שהסובלים מהן חווים בתחומי חייהם השונים, הוא נושא הקאוצ'ינג בנושא. כאמור, רבים מן הסובלים מהפרעות קשב וריכוז או מאובחנים כבעלי לקויות למידה, סובלים גם מדימוי עצמי שלילי ותחושת חוסר מסוגלות הנוצרת לעיתים מן התייחסות החברה והמערכת החינוכית לקשיים הללו. בטווח הזה, נכנסים המאמנים המתמחים בנושא שתפקידם לעודד ולפרק את התחושות הבעייתיות הללו, שמונעות מן המבוגרים הסובלים מקשיים אלו להתקדם ולממש עצמם עד הסוף בחייהם הבוגרים והעצמאיים. כאמור, מוסדות לימוד רבים כבר הבינו כי מעבר לליווי האקדמי, נדרש לאוכלוסיה זו גם ליווי מנטאלי ובחלק מן המוסדות מציעים את האופציה של העזרות במאמנים שכאלו בעלויות מופחתות או כהתמחות של מי שסיימו לימודי אימון מקצועים.